חגית זמור

מאז ומתמיד מצאתי את עצמי משרבטת ומציירת. תוך כדי הקשבה לשיעור או הרצאה, חשיבה וניסיון לפתור בעיה כלשהי או אפילו צפייה בסרט. בזמן שבנות אחרות סרגו כיפות, אני קשקשתי במחברת 😉 לא ממש הפכתי את הציור למקצוע אך תמיד "הסתובבתי ליד" הן בשנה שלמדתי גרפיקה במכללת אמונה אי אז בשנות השמונים, הן כשלמדתי "עיצוב ובניית אתרים" במכללת לנדר והן בכל החוגים שהשתתפתי בהם.

לפני כעשור גיליתי את הציור על משי, ציור שמאפשר חוויה אחרת. לצבעי המשי רצון משל עצמם והאומן לא לחלוטין שולט בתוצאה הסופית. אהבתי את התחושה שלא הכל בשליטה שלי, וגם לבורא עולם יש מה להגיד ביצירה הזו,אהבתי את ההפתעה כשמסתכלים ומגלים איך נראית היצירה המוגמרת. יצרתי כיסויי חלות, תמונות ומפות ע"פ הזמנה אישית עם כיתוב, שם, הקדשה או פסוק אישי. לאחרונה התחלתי ליצור הדפסים מציורי המשי ההדפסים מאפשרים להוזיל את מחיר היצירה ועדיין לשמור על האיכות המיוחדת של ציורי המשי.

נושא אחר שמעסיק אותי הוא הקלות שבה אנו נפטרים מדברים ששימשו אותנו, הזלזול בכל הטוב שנתן לנו הקב"ה בעולם הזה. אנחנו קונים בקלות ובזול, ונפטרים עוד יותר בקלות. כבר לא צריך להשקיע זמן או עבודה בשימור המוצר – שהרי נקנה חדש בקלות, אדרבא, אנו רוצים כל הזמן לחדש. גישה כזאת מייצרת כמויות זבל בלתי נסבלות בעולם, מזיקה לסביבה ובעיקר לאדם עצמו שלא לומד להעריך את מה שיש לו. בישוב שלנו נפתחה קבוצת מסירה יד שנייה מבורכת, ובאופן מדהים, מה שמתפרסם באופן מיידי "נחטף", מה שעבור האחד הוא "זבל" עבור השני הוא "מציאה". הדבר מתחבר לי לאהבה שלי להשקיע בשיפוץ ושימור הקיים בצורה אמנותית. במקום לקנות חדש, לתקן, לשפץ ולייצר אמנות שימושית, יפה וייחודית שמייפה את העולם סביבנו.